<h1>ראב"ן סימן רצ"ו</h1>
<h2>דף כט:</h2>
תנן החומץ של גוים שהיה מתחילתו יין של גוים אסור בהנאה ואמרינן בגמרא פשיטא משום דהחמיץ פקע איסורא, אמר רב אשי הא קמל"ן, כלומר לגופיה לא איצטריך אלא לדוקייה דחומץ שהיה תחילתו יין של גוים והיה ראוי לנסך אסור בהנאה הא גוי דלקח חומץ מישראל אינו אסור בהנאה כיון דאינו ראוי לנסך, וכיון דאינו ראוי לנסך אי שוי ישראל חומץ שלו אצל גוי בחותם אחד כשר אי משום חלופי לא טרח ומזייף וכ"ש דמשום נגיעה כדי לא טרח ומזייף, מיהו ש"מ דאי נגע גוי בחומץ של ישראל דאסרו בשתייה. והכי נמי אמרינן גבי יין מבושל, מיהו ממעשה דשמואל ואבלט [ל'.] דהוו יתבי אתייו קמייהו חמרא מבשלא ומשכיה אבלט לידיה שלא יגע בו ויאסרנו על שמואל וא"ל שמואל הרי אמרו יין מבושל אין בו משום יין נסך, וסמכינן על מעשה זה דבכל דוכתא אמרינן מעשה רב, וגוי לא אסיר יין מבושל של ישראל במגעו ומותר לישראל, אבל חומץ לא אשכחן דשרי אם נגע בו גוי.
